מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' נ' סונול ישראל בע"מ ואח'

הצד השלישי א.ב. בניהול ואחזקת נכסים בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת, חברה לביטוח , במסגרת חבותה על פי פוליסה לביטוח רכב מקיף, כפיצוי למבוטח על נזקים שנגרמו לרכב המבוטח באירוע של תאונת דרכים .

על פי כבת התביעה התאונה אירעה ביום 20/3/08 , עת נסע הרכב המבוטח לכיוון היציאה מתחנת דלק כנפי נשרים בירושלים , הרכב המבוטח נסע לכיוון היציאה מתחנת הדלק דרך שער היציאה כאשר לפתע נפגע ממחסום ברזל , אשר לא נקשר לקיר התחנה , נע בחופשיות ופגע ברכב המבוטח תוך שהוא גורם לו נזקים

עד כאן לשון כתב התביעה בכל המתייחס לעובדות המקימות את עילת התביעה בנזיקין כנגד הנתבעת .

הנתבעת הייתה בזמן התאונה המחזיקה ו/או הבעלים של התחנה בה נגרם הנזק. במתחם התחנה קיימות משאבות תדלוק וגם מכון לשטיפת כלי רכב , וביציאה מהתחנה קיים שער ברזל הכולל שני חלקים, חלק בכל צד מצידי היציאה , כאשר כל חלק מחובר ומהודק עם הקיר אשר בצידי היציאה ע"י שני ציריו , כאשר השער סגור , שני חלקיו נושקים אחד לשני בקצותיהם, כאשר הוא פתוח לרווחה ובמלוא פתיחתו , שני חלקים צמודים לדופן הקיר אשר עליו מותקנת מחצית השער .

נטען בכתב התביעה כאמור כי הנתבעת היא המחזיקה ומנהל את התחנה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ארוך ומייגע , אשר כלל טענות שבעובדה , טענות משפטיות אף חומר משפטי שכלל גם פסיקה בעניינים שונים, ולמעשה הוא לא רק שאינו עונה על דרישות ניסוח המסמכים המשפטיים אלא אף מחטיא את המטרה בעניין . כתב טענות חייב להיות ממוקד, מבליט בתמצית את הטענות העובדתיות שבעל הדין מעלה , קל לקריאה , וקל למצוא בו את הטענות העובדתיות שבעל הדין מבקש להעלות .

כתב ההגנה ( וגם כתב ההודעה לצד השלישי עומד בסתירה חזיתית עם האמור בתקנה 71 לתקנות סדר הדין האזרחי .

מה שהצלחתי להבין , לאחר יגיעה מכתב ההגנה הוא כי הנתבעת טוענת כי -

א- שמה של התחנה אשר בניהולה של הנתבעת אינו כמצוין בכתב התביעה , אלא תחנת הר נוף

ב- שיהוי בהגשת התביעה . התאונה אירעה על פי כתב התביעה לפני שנה ושולשה חודשים מיום הגשת התביעה

ג- האירוע בו מדובר אינו מוכ ר לנתבעת כלל

ד- לא בוצעה פנייה בזמן סביר להנהלת התחנה , כדי שזו תוכל לברר את נסיבות התאונה ואת חבותה , והדבר גרם לנתבעת נזק ראייתי

ה- לאחר עדותה הראשונה של עדת התביעה בעניין, בדקה הנתבעת את הטענות, וגילתה "במפתיע " כי באותו יום עבד בתחום התחנה קבלן , אשר ככל הנראה העובדים שלו שחררו את השער .

אקדים את המאוחר , ואתן את דעתי על טענות הנתבעת עד כאן, טרם אגש לבחינת השאלות המהותיות השנויות במחלוקת אמיתית בין הצדדים

1- הטענה בדבר שמה של הנתבעת אינו אלא פלפול והתפלמסות והתחכמות שאין מאחוריה דבר. מדובר באותה תחנת דלק ברחוב כנפי נשרים בירושלים , והנתבעת ידעה ידוע היטב באיזו תחנה מדובר , לא רק אחרי עדותה של עדת התביעה , אלא גם קודם לכן . מעבר לכך במהלך הדיון, ובטענות באת כוחה של הנתבעת היא לא חזרה על הטענה יען כי גם היא הבינה שאין בטענה זו משום הגנה כל שהיא .

2- הטענה בדבר שיהוי , אינה רצינית ואינה מתקבלת . על רקע חוק ההתיישנות בו מתיישנת תביעה בעבור 7 שנים מיום יצירת עילתה, נדמה לי שגם מי שהעלה את הטענה בכתב ההגנה בדבר שיהוי , אינו מאמין ברצינותה של הטענה (או שאני טועה ) . זאת משני טעמים , האחד הוא כי מעבר שנה ושלושה חודשים מיום האירוע אין בו כל שיהוי שיש בו כדי להתפרש כהתיישנות . שנית עדת התביעה באותה עדות בה "גילתה " הנתבעת את המקרה וכי עבד שם קבלן אחר, מסרה כי היא פנתה למנהל התחנה עוד באותו ערב, העלתה בפניו את תלונתה על הפגיעה שרכבה נפגע , והוא הבטיח לה לבדוק את הנושא למחרת . הנתבעת על פי עדות זו שלא נסתרה, ידעה על המקרה תוך רבע שעה מהתרחשותו .

זאת ועוד, הטענה בדבר שיהוי העולה כדי התיישנות , הינה טענה מקדמית , המתאימה לדחייה או מחיקה על הסף , ושיש להעלות אותה בהזדמנות הראשונה . אכן הטענה הועלתה בכתב ההגנה , אך נראה כי הנתבעת ויתרה עליה , ולא בקשה לדון בה טרם כניסה לגופו של עניין לדיון בתביעה גופא .הטענה בדבר שיהוי נדחית כטענה שאינה ראויה לדיון מעמיק .

3- הדברים נאמרים גם לעניין הטענה כי המקרה אינו ידוע לנתבעת, לאחר שעדת התביעה מסרה, ויש להאמין לה בנקודה זו , כי היא התלוננה על האירוע עוד לפני שעזבה את תחום התחנה .